כמה מילים עלי

באתר שלי  אני מגדירה את עצמי : מטפלת , מורה, אמא ונשמה חופשיה בגוף אמפיבי.

זרעים של מטפלת ניטעו בי בגיל צעיר מאוד, נולדתי בת להורים חרשים ותמונת אבי המלמד אותי מילים בשפת הסימנים היא הזיכרון המוקדם ביותר שלי. שפת הסימנים מלווה אותי במים עד היום, היא לימדה אותי כל כך הרבה על כל מה שנאמר בלי מילים, שפה של הבעה ורגש.

גדלתי בסביבה שדרשה ממני לגלות הרבה אחריות, להתבגר מהר ולתווך בין הורי לבין העולם. בהרבה אופנים חווית הקיום שלי בילדותי ונערותי היתה סיזיפית וחסרו בה המרחבים שהנשמה שלי כמהה להם, ארצות רחוקות קראו לי אליהן עוד לפני שידעתי את שמן. כשהשתחררתי מהצבא, ארזתי את חפצי ויצאתי לטיול שהפך למסע בן שבע שנים, הייתי חייבת להתרחק כדי להתקרב, הייתי חייבת למצוא תשובות לשאלות שהעסיקו אותי ללא הרף כל חיי, מי אני , למה אני פה ומה אני אעשה כשאהיה גדולה.

המסע שלי היה אחר הגדרה עצמית, משמעות, יעוד ומימוש. הוא היה מסע נפלא וקשה, לקח אותי בין קצוות מזרח ומערב, ביליתי 3 שנים בהודו, 3 שנים בניו יורק ושנה בהוואי,  פגשתי מורים נפלאים ואנשים טובים שעזרו לי, עבדתי פה, למדתי שם, התאהבתי, התאכזבתי, התרגשתי, התיאשתי. כשאני כותבת על זה עכשיו עולה בי געגוע אל אותם ימים , אשמח לשתף אתכם כאן בסיפורי מסע  משמעותיים שלי.

בת 25 קיבלתי טיפול במים לראשונה (לינק) ומיד ידעתי שאני חייבת לעשות את זה לאנשים אחרים, בת 27 פגשתי את מורתי האהובה וידעתי שזו מי שאני רוצה להיות כשאהיה גדולה. המים סחפו אותי אליהם.

חזרתי לארץ לפני 10 שנים, מאז הספקתי לטפל באלפי אנשים, להשתתף בעשרות קורסים והכשרות מקצועיות בוואטסו, ווטרדאנס ובטכניקות נוספות, לעבור הכשרה אישית להוראה אצל המטפלת והמורה המובילה בעולם ולהתרגש יום אחר יום מניסים קטנים וגדולים במים.

בין לבין פגשתי את דן והבאתי לעולם את מיכאל המתוק.

באתר שלי  אפשר לקרוא עוד עלי, על החיבור שלי עם המים ועל ההכשרה המקצועית שלי.