פוסט מלחמה

רציתי לכתוב מעין פוסט מסכם על אחרי מלחמה אבל על אף אשליית הנורמליות פה בתל אביב הרי שהמלחמה לא ממש תמה, רוצה לחזור לשיגרה הרגילה, מרגישה כמה אני רוצה "לשכוח" את כל הארועים האחרונים אך עבור תושבי ועבור מאות משפחות הפצועים וההרוגים השיכחה היא פריבילגיה בלתי אפשרית. אני מודה ברמה האישית, יולי היה אחד החודשים הקשים בחיי, חודש מכונן אפשר לומר, להבדיל.. כמו מסע של שנה בהודו, כזו שמשנה אותך באיזשהוא אופן שרק הזמן יוכל להסביר. בתוך כל הקושי האישי כאדם שוחר הרמוניה בעולם, כמטפלת וכאמא היו נקודות גדולות של אור, פרויקט שלח לי שקט : מטפלי מים למען משפחות הלוחמים, בראשן. התרגשתי מהנכונות וההרתמות של החברים שלי במים להצטרף ליוזמה שעלתה בי , בשבועות האחרונים הוענקו במסגרת הפרויקט כמה מאות טיפולים, בהתנדבות מלאה. אמהות ובנות זוג של לוחמים, חילונים , דתיים, דרוזים, אבות וילדים, החיילים והמילואימניקים היקרים,  המים שמקבלים תמיד את צורת הכלי, תמכו ללא גבול את כל מי שבא. חווית נתינה יוצאת דופן, נתינה לשם נתינה. האפשרות להציע סיוע לאנשים במצב רגשי מורכב היתה מעצימה מאוד גם למטפלים וגם למטופלים, אנחנו המטפלים מכירים היטב את הכוח של המים וכאן ניתנה לנו ההזדמנות לחוות את האפקט החזק של הטיפול בשעה שמערכת העצבים של המטופל כה רגישה. עוד דבר מקסים היה עבורי האפשרות לקחת חלק בשלם הגדול מסך חלקיו, להיות שגירת מים בלי קשר או יצוג לטכניקה ספציפית ולחלוק מרחב של תקשורת ותמיכה עם שאר המטפלים בפרויקט. זכיתי להרגיש פן יפה, נדיב, לא מסחרי ,קהילתי ומלא בטוב לב בין החברים שנאספו למען המטרה. על זה אני מודה יותר מכל. אנחנו מורידים הילוך בפרויקט בכדי לאפשר למטפלים לחזור לשיגרת עבודה, נמשיך להציע טיפולים בהנחה או בהתנדבות לפי האפשרות האישית תוך מיקוד כרגע במילואימניקים וחיילים באפטר. אני שולחת תודה אישית וחיבוק לכל מי שעזר ורצה לעזור, רוח האלוהים מרחפת על פני המים. חיבוק של שקט לכולם.